<h1>צרור הכסף הקצר, דרך א' שער י'</h1>
<h2>דף כב.</h2>
מי שבא בשטר ותובע לבני הלוה משום מצוה לפרוע חובת אביהם, הסכמת כל המפרשים [דחייבים לפרוע]. ודוקא במטלטלין דשבק אבוהון, הא מנכסי עצמן אפילו מצוה ליכא. ואי שבק כופין ומכין אותו עד שיפרע חוב אביהם, ר"ח פרק הכותב בכתובות. ולדעתו בשל עצמם אפילו מצוה ליכא. והרשב"א [כתב] דמנכסי דיתמי מצוה בלא כפייה ובדידיה מצוה בכפייה. וכן מצא בתשובה לרב ר' משה בר' יוסף, בספר המאור פרק כל הנשבעין וכמעשה דקטינא דאביי פרק מי שהיה נשוי [צ"א ע"ב]. ור"ם פי"א דמלוה [כתב] דאפילו הניח מטלטלין. ואם לא רצה היורש ליתן אין כופין אותו. ושם כתב, תקנת הגאונים דמטלטלי דיתמי משתעבדי, וכן דנין. ועכשיו שמשעבדין מטלטלין אגב מקרקעי אין צורך לתקנה.
מלוה בשטר גובה בין מן היורשים דוקא בשהודה בשעת מיתה [או נידוהו] או מת תוך זמן הפרעון, כמו שכתבתי לעיל. ודין זה פרק גט פשוט [קע"ד ע"ב]. והרשב"א וכל הפוסקים [כתבו] כן. ודוקא יורשים גדולים, אבל יתומים קטנים אין נפרעין מהן, אפילו היה בשטר כל תנאי שבעולם, שמא יש להם ראיה. ר"ם פי"ב דמלוה ורב האיי בתשובה. בעיטור אות בי"ת בקורת, כדאמר רב יהודה [ב"ק ל"ט ע"א] אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהם, ולכתובת אשה משום מזוני.
ובאותם שלשה דברים שאמרנו דגובין מלוה על פה, נידוהו או הודה או מת תוך זמן, לכו"ע בנידוהו או בהודה גובים אפילו מקטנים, אבל בתוך הזמן י"א דמיתמי לא גבי עד שיגדלו. וי"א דגובין אפילו מקטנים בתוך זמן, והרשב"א [סבר] כזה. וגביית נכסי יתומים כשנזקקים, כתוב פי"ב דמלוה ר"ם.
<h2>דף כב:</h2>
כשם שאין מורידין לנכסי ערב עד לכת ללוה, כך אין מורידין לנכסי לוה עד הודיעו, דנכסוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, [וכן איתא] פרק גט פשוט [קע"ד ע"א] ור"ם פכ"ב דמלוה. ואם אינו בעיר מודיעין אותו [ואם] אי אפשר להודיעו במהרה, אומרים לו שישבע ויטול. ותקנה זו, שלא יהא כל אחד נוטל מעות חבירו והולך לו למדינת הים. ורי"ף [כתב] דנפרעין שלא בפניו כרב נחמן פרק הכותב [פ"ח ע"א]. ור"ח [כתב] דדוקא כתובת אשה כר' יצחק נפחא. ושלש ראיות יש לו להביא קודם שיפרע שלא בפניו, לקיים שטרו שבידו, ושישבע שלא נפרע, ושיביא ראיה שהנכסים אלו של לוה.
